“אבל למה כזה עקום?!” אמרה לי המחנכת שלי ביסודי, את שמה אני לא זוכרת אבל את המשפט הזה אני לעולם לא יכולה לשכוח. פוסט על כוחן של מילים ממורה לתלמיד.

בכל שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בו נתבקשנו לזכור ולעולם לא לשכוח. אבל מה אנחנו אמורים לזכור? ואיך יזכרו ילדים ונוער זיכרון

כל מפגש עם תלמידים מלמד אותי משהו. ואכן העולם החדש של למידה מרחוק והמפגש עם תלמידים מבעד למסך לימד אותי המון על רגשותיהם ומצבם הנפשי

הם נחשבים יותר “נוחים” בכיתה, כאלה שונפלים בין הכסאות כשהסביבה רועשת. כיצד ניתן לתלמידים היותר שקטים את המקום לזרוח במרחב?